בית המשפט לתביעות קטנות קריות דחה תביעה בסך 29,000 שקל שהוגשה כנגד חברת פייסבוק בטענה של משלוח 29 הודעות דואר זבל. הרשמת הבכירה יונת הברפלד-אברהם ביקרה את התובע וקבעה כי תביעות מסוג זה, אשר נועדו לצבירת הון, נוגדות את מטרת התיקון לחוק, שנועד למנוע הטרדת אזרחים. בית המשפט קבע כאשר התובע המשיך לעשות שימוש בשירותי פייסבוק הוא קיבל למעשה את תנאי השימוש באתר אינטרנט
התובע טען כי הוא רשום כמשתמש בפייסבוק משנת 2007 ומעולם לא אישר קבלת דבר פרסומת ממנה. למרות זאת, נשלחו אליו 29 הודעות פרסומת, לגביהן, הודיע במייל חוזר או מכתבי התראה, כי אינו מעוניין לקבל דברי פרסומת מפייסבוק.
בכתב ההגנה העלתה פייסבוק מספר טענות:
התובע הסכים לקבל התראות והודעות מהפייסבוק. התובע מנהל 8 דפי פייסבוק והביע הסכמתו לקבל את ההודעות עבור כל אחד מהדפים.
הוסבר לתובע כיצד הוא יכול להפסיק לקבל את ההודעות, אולם הוא בחר להמשיך לקבל אותן. התובע יכול היה לשנות את הגדרות ההתראות שלו והוא בחר שלא לעשות כן.
ההודעות אינן דבר פרסומת.
סעיף 30 א' לחוק התקשורת אינו חל ביחס להודעות שנשלחו מחוץ לישראל.
בדיון לא הייתה מחלוקת כי התובע השאיר בידי פייסבוק את פרטי התקשרות בעת שנרשם כמשתמש. עורכי דינה של פייסבוק הפנו לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין קסטרו מודל בע"מ נגד רגב (ע"א 2526-12-17), אשר אושר בבית המשפט העליון, בעניין דומה. בית המשפט קבע כי רישום כחבר מועדון, כפי שהיה במקרה של קסטרו, אינו שונה מרישום כחבר בפייסבוק. בשני המקרים המבקש להיות חבר מקבל על עצמו את כללי המקום כחבר, לרבות קבלת הודעות.
בית המשפט ציין כי אין מחלוקת שהתובע השתמש בשירות שנשלח אליו בהודעות לגביהן הוא טוען כי הן פרסומיות. גם כאן היה מקום לציין מתי השתמש, האם קודם לקבלת ההודעות או האם לאחר מכן. החשיבות היא כי אם החל התובע לקבל את ההודעות המדוברות לאחר שהוא בעצמו החל להשתמש בכלי של הפצת הפוסטים, ייתכן ואכן מדובר בהודעה שירותית ולא פרסומית, כפי שטענו הנתבעות וייתכן כי ההודעות החלו להישלח אליו כתוצאה משימושו בכלי אותו קידמו הנתבעות.
כל המידע החסר, יש בו כדי לפגוע בהרמת הנטל המוטל על התובע להוכיח כי לא הסכים לקבלת המידע, לגביו הוא טוען כי הוא פרסומי, זאת תוך הדגשה כי הוא הסכים למידע של תנאי השימוש באתר אינטרנט כאשר נרשם , אחרת חברותו לא היתה מתקבלת.
כפי שטענה פייסבוק, אין מחלוקת כי התובע הסכים לסעיפי תנאי השימוש באתר אינטרנט של פייסבוק לפחות בשנת 2007. משעשה כן, מוטל עליו להוכיח כי לא הסכים לקבלת ההודעות, כך נקבע בעניין קסטרו. התובע לא עשה כן.
בית המשפט קבע כי שימושו המתמשך של התובע בשירותי פייסבוק, לרבות שימושו באותו כלי לגביו נשלחו אליו ההודעות, יש בו כדי להוות הסכמה לקבלת אותן ההודעות, שלמעשה נשלחו אליו כתוצאה מדרך התנהלותו תוך למידת הרגליו.
בית המשפט גם קיבל את טענת פייסבוק כי לאחר שהתובע החל לקבל הודעות או כל מידע אחר שלא מצא כן בעיניו, יכול היה למחוק את חשבונותיו אצל הנתבעות. התובע לא עשה כן והמשיך להשתמש בשירותי פייסבוק, בעשותו כן, קיבל עליו את תנאיה.
"התנהלותו של התובע כולה, נגועה בחוסר תום לב", מציין בית המשפט בפסק הדין. "התובע ביקש להיות חבר בפייסבוק, הוא לא היה חייב לעשות כן. פרטיו הגיעו לנתבעות עקב בקשתו הוא להיות חבר אצלן. לאורך שנים ארוכות מנהל התובע מספר רב של דפים אצל הנתבעות, נהנה מהשירות אותו הן מעניקות, גם באופן אישי וגם באופן עיסקי. הוא משתמש בכלים אותם מעניקות הנתבעות לחבריה ובמקביל מגיש תביעה על כי הנתבעות מעדכנות אותו בדבר הכלים אותם היא מעניקה שיכולים לסייע לו בעבודתו, ובכלל".
"אין מדובר במקרה בו החל אדם לקבל \ מבלי שיש לו כלל היכרות עם מי ששלח לו את ההודעות", מוסיף בית המשפט. "מדובר באדם שבחר להתקשר עם הנתבעות וליהנות מהשירות אותו הן מעניקות. הדבר דומה לכך כי אותו אדם שנרשם כחבר מועדון, ירכוש מוצרים מסוג מסוים שוב ושוב, ולאחר מכן ילין כי אותו מועדון מעדכן אותו במבצעים של אותו מוצר.
העובדה כי אותו אדם משתמש במידע שמועבר אליו, לטובתו, לאחר שהוא ביקש להירשם כחבר, ומצד שני תובע על קבלת המידע המועיל, מלמדת באופן חד משמעי על חוסר תום לב. אם המידע המתקבל מאותו מועדון, ובענייננו, מפייסבוק, מפריע למקבל, אין כל הכרח להישאר כחבר פייסבוק אבל ברגע שהחליט אדם להישאר כחבר , יקבל את תנאי המקום".
בית המשפט קבע כי על פי ההודעות שנשלחו לתובע, על התובע היה פשוט ללחוץ על "הסר" "unsubscribe" . במייל שנשלח לתובע נרשם מפורשות כי אין להשיב לאותו מייל. למרות זאת, התובע בחר לשלוח מכתב התראה, לאחר ההודעה הראשונה וגם אז קיבל מכתב מפורט מאד, ממנו ניתן ללמוד כיצד, בקלות, ניתן לגרום לכך כי ההודעות יפסיקו להישלח.
באותו מכתב, נמסר לתובע באופן חד משמעי כי הוא הסכים לתנאיה של פייסבוק , אולם נאמר לו כי הוא רשאי לבטל את ההתראות, הוא בחר שלא לעשות כן. התובע בחר להתעלם גם מהאפשרות להסרה באמצעות לחיצה על "הסר" וגם לא לבטל את ההתראות בהגדרות הדף ובמקום זאת להמשיך לשלוח מייל חוזר למייל שנאמר בו כי אין להשיב לו (no reply).
בית המשפט מציין כי גם במקרה של משלוח ההתראה בחר התובע שלא לציין את כל הדפים אותם הוא מנהל, כך שגם אם היה מבוטל חשבון אחד, היה התובע ממשיך לקבל הודעות עבור דף אחר. הדבר אף נעשה בפועל, היות והתובע ציין בכתב התביעה כי ביקש להסיר בדרך המקובלת אולם המשיך לקבל דברי דואר. גם כאן, בחוסר תום לב, לא מציין התובע עבור איזה דף ביקש להסיר ועבור אלו דפי אחרים המשיך לקבל. התובע, שידע כמה דפים הוא מנהל, יכול היה בדקות בודדות, ללחוץ על הסר במייל אותו קיבל ובכך להפסיק לקבל מיילים עבור כל הדפים אותם הוא מנהל, ולא עשה כן.
"סבורני כי תביעות מסוג זה, אשר נועדו לצבירת הון, נוגדות את מטרת התיקון לחוק, שנועד למנוע הטרדת אזרחים", מציין בית המשפט. "אם אזרח מוטרד כתוצאה מקבלת מייל או הודעה , יש לו את האפשרות לעצור את קבלתה. אכן החוק לא קובע הפחתת פיצוי במקרה של אי הקטנת נזק, אולם, כאמור וכמובא לעיל, כבכול הליך משפטי נדרש תום לב ובמקרה שלפני, התובע התנהל בחוסר תום לב בכך שלא פעל להסיר את שמו, עבור כל הדפים אותם הוא מנהל אצל הנתבעות בהליך פשוט ולא רק זאת, המשיך ליהנות מהשירותים אותם היא מעניקה ולהשתמש בהם ומנגד לטעון כנגד משלוח ההודעה המתזכרת אותו על האפשרות להמשיך וליהנות מאותם שירותים בהם הוא משתמש".
ברקע פסק הדין, תנאי השימוש באתר אינטרנט הם חלק חשוב ומרכזי בשימוש באתר אינטרנט.
פסק הדין באדיבות נבו המאגר המשפטי
ת"ק 75223-01-19 בן-עמי נ' Facebook Ireland Ltd ואח'
כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו”ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו”ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.
משרדנו לא ייצג בתיק האמור
