שופט בית משפט השלום בתל אביב אילן דפדי נדרש לשאלה האם על פייסבוק לפצות תובע בטענה בדבר לשון הרע בפייסבוק בהתאם לחוק איסור לשון הרע לאחר שלא הורידה פרסומים בעמוד שלו של אנשים שהציגו את עצמם כלקוחות שלו, אף  שלא היו כאלה. כמו כן טען התובע כי פייסבוק חסמה אותו מגישה לאתר. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי התובע ישלם לפייסבוק הוצאות משפט בגובה 42,000 שקל.

בכתב התביעה ציין התובע כי הינו קבלן שיפוצים כבן חמישים וכי כחלק מחייו הפרטיים יש לו פרופיל אישי באתר פייסבוק. לדבריו, בספקטרום הפוליטי הוא נוטה לדעות שמאליות מאוד. ביום 30.6.2016 נרצחה הילדה הלל יפה אריאל ז"ל בת ה-13 על ידי מחבל פלסטיני בן 17 שדקר אותה בסכין בזמן שישנה. יום למחרת, בתאריך 1.7.2016, פרסם התובע בפרופיל האישי שלו פוסט בו כתב:

"אני לא יכול לגנות שחיטה של ילדה בת 13 במיטתה. לו פעלה נגדי ונגד עמי מדינה, כמו שמדינת ישראל פועלת נגד העם הפלסטיני, ודאי שהייתי אוחז באמצעים אלימים פי מאה".

הפוסט עורר תגובות קשות מצד גולשים רבים לרבות מצד הנתבעים 1-5 ולחסימת הגישה של התובע לאתר הפייסבוק שלו.

כחלק מפרסום עסקו הקים התובע עמוד עסקי באתר הפייסבוק שלו. במסגרת העמוד ניתנת אפשרות לגולשים להעניק ציון לבעל העסק, בין כוכב אחד שהוא הציון הנמוך ביותר לבין חמישה כוכבים שהינו הציון הגבוה והטוב ביותר. לכל ציון ניתן להוסיף מלל. לטענת התובע הוא קיבל לא פחות מ-676 ציונים של כוכב אחד.

בכתב התביעה התייחס התובע ל-5 פרסומים שבוצעו במועדים שונים במהלך יולי 2016 שבוצעו לטענתו על ידי הנתבעים. התובע טען כי במסגרת עבודתו כקבלן שיפוצים הוא מעולם לא נתן מכותבי ההודעות שירות כלשהו בגינו יכלו לטעון כי הפרסומים שהעלו נכתבו בתום לב או כי הם חוסים תחת הגנה "אמת דיברתי". לדבריו, זכותם של הנתבעים 1-5 היה לגנות את דעותיו, אך לא מתקבל על הדעת כי גינוי יכלול התחזות ללקוחותיו והעלאת טענות כאילו רימה אותם.

לטענתו מדובר בפרסומים שנועדו בכוונה לפגוע בפרנסתו ובמשפחתו. לפיכך הגיש נגדם את התביעה דנן במסגרתה ביקש כי בית המשפט יחייב כל אחד מהנתבעים 1-5 לשלם לו פיצוי בסך של 140,758 ₪. בית המשפט נדרש לשאלת לשון הרע בפייסבוק.

לאחר הגשת התביעה הגיעו התובע והנתבעים 1-5 להסכמות. התביעה נגד הנתבע 3 נמחקה ללא צו להוצאות. התובע והנתבע 5 חתמו על הסדר פשרה שניתן לו תוקף פסק דין. בעניינם של הנתבעים 1, 2 ו-4 ניתן פסק דין לפשרה בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט.

ביחס לפייסבוק, בעקבות פרסום הפוסט נחסמה הגישה של התובע לאתר הפייסבוק שלו למשך 30 יום. לטענתו, חרף דרישותיו להוריד את הפרסומים סירבה הנתבעת לעשות כן בטענה שאינם סותרים את תנאי השימוש באתר וכי לא מדובר בפרסומים אשר מפרים את "כללי הקהילה". לטענתו, התובע  פנה אל הנתבעת עשרות פעמים אולם זו דחתה את בקשותיו פעם אחר פעם. לדבריו, כאשר הנתבעת, שהינה בעלת הפלטפורמה בה בוצעו הפרסומים חסמה את גישתו לחשבונו, היא מנעה ממנו את הזכות להגיב לפרסומים השקריים או למחוק אותם או לבצע כל פעולה שיש בה כדי לצמצם את העוול שנגרם לו.

פייסבוק טענה כי התביעה נגדה נעדרת כל בסיס, שכן אין מחלוקת כי לא היא זו שפרסמה את הפרסומים נושא התביעה וכי אין לה כל קשר לחמשת הנתבעים להם מיוחסים מעשי הפרסום. לטענתה, חוק איסור לשון הרע אינו מקים חבות על ספק שירותי אירוח (מתווך ביניים) בגין תכני לשון הרע שפורסמו על ידי צד שלישי.

עוד טענה פייסבוק  כי אף אם בית המשפט יקבע כי ספק שירותי אירוח יכול לחוב באחריות בגין תכנים של צד שלישי, הרי במקרה דנן אין להטיל אחריות על הנתבעת שכן מעולם לא נמסרה לה הודעה בדבר תוכן לא חוקי והתובע אף מודה בכתב התביעה כי מעולם לא דיווח לנתבעת על הפרסומים שפורטו בתביעה.

כן טענה פייסבוק כי גם אם יתברר שהתובע דיווח על הפרסומים הרי שלא ניתן להטיל עליה אחריות כיוון שאינה מסוגלת לקבוע בעצמה האם מדובר בפרסומים בלתי חוקיים.

אשר לטענה כי חשבונו של התובע נחסם טענה הנתבעת תחילה כי חשבונו  נחסם למשך 3 ימים בלבד וכי הייתה לו גישה לחשבונו משך יתרת כל החודש. מאוחר יותר הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב ההגנה בעקבות בירור שערכה אשר העלה כי חשבונו של התובע נחסם למשך 30 יום ולא כפי שנרשם בטעות קודם לכן.

פייסבוק אינה אחראית לפרסומים

בהכרעתו בשאלת אחריות לשון הרע בפייסבוק קבע בית המשפט כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הפרסומים בעמוד העסקי באתר הפייסבוק של התובע נעשו על ידי הנתבעים 1-5 ולא על ידי פייסבוק. "אני מקבל את טענת הנתבעת כי חוק איסור לשון הרע אינו מטיל עליה כמי שמשמשת פלטפורמה לפרסומים שונים אחריות בגין תכני לשון הרע שפורסמו על ידי צד שלישי".

בית המשפט קבע כי סעיף 11 לחוק מטיל לשון הרע אחריות בשל פרסום באמצעי תקשורת גם על מי שהחליט על הפרסום, על עורך אמצעי התקשורת ועל מי שאחראי לו. "אמצעי תקשורת" הוגדר כעיתון וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור. לא זה המקרה. במקרה דנן הנתבעת אך סיפקה פלטפורמה מקוונת פסיבית שאפשרה את ביצוע הפרסומים. הנתבעת לא יצרה את התוכן של הדברים ומכאן שאינה יכולה להיות אחראית לו. מהבחינה הזו ניתן לראות את הפלטפורמה האינטרנטית לכיכר גדולה בה יכולים אנשים שונים להביע את דעתם כאשר הנתבעת אחראית לתחזוקתה

בית המשפט קבע כי הטלת אחריות משפטית על ספק שירותים בגין עוולת לשון הרע תהפוך אותו למעשה "לצנזור" ולרשות מפקחת דבר שאינו רצוי.

דברים אלה רלוונטיים במיוחד במקרים של לשון הרע בפייסבוק או פלטפורמה דומה

דוקטרינת הודעה והסרה

בית המשפט קבע כי על מנת שניתן יהיה להחיל אחריות על הנתבעת למנוע את הפרסום או להסיר אותו יש להודיע לה על כך, בהתאם לנוהל "הודעה והסרה" , הקובע אחריות של אתרי אינטרנט לתוכן גולשים, כפי שהטיב להגדיר אותו כב' השופט רמי אמיר בפסק הדין בעניין בורוכוב כדלקמן: "ראוי לחייב את ספק שירותי האינטרנט בגין פרסום פוגע שנעשה ע"י צד ג' במסגרת אותם שירותים שנותן הספק – רק אם וכאשר הצד הנפגע מתלונן על כך בפני הספק ודורש במפורש את הסרת הפרסום הפוגע; ורק אם הפרסום אכן  פוגע ואסור על פניו; ורק כאשר יש לספק יכולת למנוע זאת באופן סביר".

בית המשפט מציין כי זהו מבחן משולש ומצטבר – של ידיעה בפועל, ושל ודאות הפגיעה, ושל אפשרות מניעתה.

מבחינת הידיעה בפועל – המבחן הזה הולך עד לדרגה הרחוקה ביותר. רק אם הנפגע פונה ומתריע ודורש – קמה החובה למחוק ואם הספק אינו פונה – הספק פטור מאחריות. היוזמה צריכה להיות של הנפגע. ולכן הספק אינו צריך לחשוש, שמא פיקוח שהוא עושה מיוזמתו אינו מספיק טוב ואינו מגלה פרסומים פוגעים. כך לא יהיה תמריץ לנהל פיקוח מוגזם ולא סביר, שיעכב את התקשורת ויפגע בחופש הביטוי. וכך יינתן תמריץ חיובי לקיים פיקוח וסינון סבירים – כי עצם קיומם לא יגדיל את הסיכון של הספק, ולא יטיל עליו כל חבות.

הנתבעת חסמה את חשבונו של התובע כדין

בית המשפט קבע כי בהתאם לתנאי השימוש בשירות פייסבוק ו"תנאי הקהילה" אשר חלים גם על התובע, זכאית הייתה הנתבעת לחסום את חשבונו.

בסעיף 3(7) לתנאים (נספח א) נכתב כדלקמן: "לא תפרסם תוכן אשר: יש בו משום דברי שטנה, איום  או תוכן פורונוגרפי; מסית לאלימות; או מכיל עירום או אלימות גרפית או לא מוצדקת" ובסעיף 5.2 לתנאים: "באפשרותנו להסיר כל תוכן או מידע שאתה מפרסם בפייסבוק אם אנו סבורים שהם מפרים הצהרה זו או את המדיניות שלנו"

ובסעיף 14: "אם תפר את תוכנה או רוחה של הצהרה זו, או תגרום בצורה אחרת לסיכון או לחשיפה אפשרית שלנו לתביעה משפטית, נהיה רשאים להפסיק לספק לך את כל השירותים של פייסבוק או את חלקם. נודע לך על כך בדוא"ל או בפעם הבאה שתנסה לגשת לחשבונך או להשבית את האפליקציה שלך בכל עת."

כאמור, הפוסט של התובע פורסם יום אחד בלבד לאחר הרצח בו כתב "אני לא יכול לגנות שחיטה של ילדה בת 13 במיטתה. לו פעלה נגדי ונגד עמי מדינה כמו שמדינת ישראל פועלת נגד העם הפלסטיני, ודאי שהייתי אוחז באמצעים אלימים פי מאה".

אופן הניסוח של הדברים הכולל אי גינוי של המעשה הנפשע והאמירה החד משמעית כי בסיטואציה אחרת התובע היה אוחז באמצעים אלימים פי מאה, יש בהם משום תמיכה ועידוד של פעילות טרור. לפיכך בצדק פעלה הנתבעת כפי שפעלה.

יש לציין שהתובע בתצהירו אף הודה כי ההתבטאות לא הייתה ראויה. להלן דבריו: "ייתכן ואכן התבטאתי התבטאות פוליטית לא ראויה, ואשר אני מצר על ניסוחה הלא מוצלח".

בסיכום דחה בית המשפט את התביעה בטענה של לשון הרע בפייסבוק וקבע כי התובע ישלם לפייסבוק הוצאות משפט בגובה 42,000 שקל.

פסק הדין ניתן ביום 12.4.20

תא (ת"א) 42815-12-16‏‏ בועז דרורי נ' מיכאל מיקי דסקל

פסק הדין באדיבות נבו המאגר המשפטי

כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו”ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו”ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.

משרדנו לא ייצג בתיק האמור