שני קטינים בני עשר עלו לציליה בגן משחקים על מנת להוריד כדור שנלכד. לאחר עלייתם, ככל הנראה עקב כובד משקלם, נקרעה הציליה ושניהם נפלו לקרקע ונפצעו. בנסיבות אלה, במקרה של תאונה בגן שעשועים, האם הרשות המקומית אחראית לפצות אותם ? סוגיה זו עמדה בפני בית המשפט באשקלון.

אחד הילדים פונה באמצעות אמבולנס לבית חולים ואושפז ליומיים עם פגיעות אורתופדיות ואילו השני פונה על ידי אביו לבית החולים ושם טופל עם חשש לשבר ברגלו. התובעים לא הגישו חוות דעת מומחים רפואיים אולם במסגרת תביעה שהגישו במסגרת פוליסת תאונות אישיות לתלמידים בעניין תאונה בגן שעשועים נקבע כי לא נותרה להם נכות.

התובעים טענו כי טיפוס של ילדים קטנים על גג או סככה בגן שעשועים הוא דבר שכיח ואינו בבחינת סיכון רגיל שהילדים לוקחים על עצמם בעת שימוש במתקן, אלא מדובר בסיכון בלתי סביר אשר מצופה מהעירייה כי תדאג למנוע אותו באמצעים שונים העומדים לרשותה.

העיריה דחתה את הטענה בדבר רשלנות או הפרת חובה חקוקה וטענה כי התובעים טיפסו על ציליה הקיימת כמעט בכל גן המשחקים ומצויה בגובה רב באופן שלא ניתן לצפות שמישהו יטפס עליה. עוד טענו כי התובעים שהו ללא השגחת מבוגר והאחריות מוטלת על הוריהם, שלא השגיחו ולא פיקחו עליהם.

השופטת סבין כהן מבית משפט השלום באשקלון קבעה כי עובדות המקרה הרלוונטיות לברור התביעה אינן שנויות במחלוקת – התובעים עלו על הציליה, הציליה נקרעה והילדים נפלו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית אחריותה של העיריה לנקוט אמצעי בטיחות שיש בהם כדי לדאוג לכך שילדים לא יפלו מציליות עליהן הם מטפסים.

לשם חיוב בעוולת רשלנות יש צורך בהוכחת חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת אותה חובת זהירות, גרימת נזק וכן קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם. בית המשפט קבע כי חובת זהירות מושגית של עיריה כלפי תושביה ובאי העיר ביחס לתחזוקת גני שעשועים אינה שנויה במחלוקת.

ביחס לחובת הזהירות הקונקרטית, מציין בית המשפט, כי עולה שאלה האם חלה חובת זהירות קונקרטית על העיריה, באופן שבו עליה למנוע, בין אמצעי הזהירות שהיא נוקטת, גם אמצעי זהירות שיש בהם כדי למנוע טיפוס ילדים על הציליה, כאשר מובן, בבחינת חובת הזהירות המושגית כי על העיריה להתקין בגן ציליה תקינה כדי למנוע תאונה בגן שעשועים.

בית המשפט קובע בפסק הדין כי ביחס לציליה, אין מדובר במתקן שעשועים, שחלים עליו תקני מעון התקנים לעניין מתקני שעשועים. "מדובר בציליה, שמטרתה להגן על באי הגן (ועל המתקנים) מפני השמש, בעת שהם משחקים בגן השעשועים. הילדים אינם אמורים לבוא במגע עם הציליה ובוודאי אינם אמורים לשחק בה, אין דומה הציליה המותקנת מעל לראשם של הילדים, למשטח עליו הם דורכים". לפיכך קבע בית המשפט כי אין להחיל על הציליה את התקנים וההוראות החלים על מתקני שעשועים.

עוד קבע בית המשפט כי העיריה צריכה לדאוג לאחזקת הציליות שבתחומה, עליה לדאוג כי הן בעלות תו תקן ועליה לדאוג להחלפתן שעה שיש בהן פגם שעלול לסכן. אולם בחינת הציליה אינה צריכה להיות באותו סטנדרט כפי שנבדקים מתקני השעשועים. "הציליה אינה חלק ממתקני השעשועים והילדים אינם אמורים לטפס עליה ולשחק עליה".

"ילד בן 10, או אף ילד בגיל צעיר יותר, אמור להבין, כי טיפוס על גבי עמוד בגובה רב הוא מסוכן ועמידה על גבי בד, שאף מחורר בחלק ממנו, בגובה כה רב, היא מסוכנת", קובע בית המשפט. "מדובר בעניין מובן מאליו, שילד בן 10 אמור להתחנך על מנת לדעת אותו ומצופה מהוריו של ילד בגיל כזה, כי יעמידו אותו בפני סכנה של טיפוס לגובה. בחיי היומיום נתקלים הילדים בעמודים מעמודים שונים. עמודי תאורה למשל, הם גם עמודים בגובה רב, ילד אמור לדעת, כי אסור לו לטפס על עמודי תאורה. ילד גם יודע, כי הליכה על מעקב בגובה רב היא מסוכנת ולכן, גם אם יעלה על גג או מרפסת, עליו לדעת, כי הליכה על גבי מעקה הגג היא אסורה".

בית המשפט קובע: "במבחן הציפיות, ככל שהדבר נוגע לציליה, איני סבורה, כי ניתן לצפות מהעיריה את טיפוסם של הילדים על הציליה. מדובר במתקן מסוכן מטבעו, המתקן אינו נגיש ועל מנת להגיע אל הבד על הילדים לטפס לגובה של ששה מטרים. דומה כי גם הילדים הבינו היטב כי במעשיהם יש משום סכנה".

בית המשפט ציין כי במידה והיה מוכחת עמדת התובעים כי משחק וקפיצה על גבי הציליה הם תופעה רחבה, היה מקום לשקול האם העיריה בחנה את הסוגיה ושקלה אמצעי בטיחות נוספים. טענה זו לא הוכחה, לפחות לא לעניין היקף מימדיה. "כאשר מדובר בגן משחקים, שילדים בוחרים לעלות בו על מה שאינו מוגדר כמתקן ומה שהוא מסוכן מטבעו, הרי שהעיריה, בהיעדר מודעות לתופעה, אינה חבה בחובת זהירות".

לסיכום מציין בית המשפט: "בשלב זה, המדיניות המשפטית, נוכח טיבו של המפגע הנטע, הינה שלא להטיל על הרשות חבות, כאשר לא כל אפשרות רחוקה לסיכון צריכה להטיל חבות. אלא, שאם יסתבר, כי מדובר באפשרות קרובה יותר, הרי שייתכן שהמדיניות תשתנה ויהיה מקום להטיל חבות. מכל מקום, מצופה מהעיריה, נוכח טענות התובעים לריבוי משחקים על ציליות, לבחון את הסוגיה ובמידת הצורך לנקוט באמצעי זהירות נדרשים, על מנת לצמצם או למזער את הסיכון".

לאור זאת, בית המשפט דחה את תביעת הילדים, אולם נוכח גילם הצעיר ופגיעתם הקשה, לא עשה צו בדבר הוצאות.

בתחום תביעות נזיקין משרדנו משתף פעולה עם עו"ד עידן אשכנזי

ת"א 66226-07-18 פלוני ואח' נ' עיריית נתיבות, פסק דין ביום 6.12.2020

כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו”ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו”ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.

משרדנו לא ייצג בתיק האמור