מה דין תיקון בכתב יד בהסכם ביטוח

בית המשפט קבע כי התחייבות לקיום ביטוח שנערכה באמצעות תיקון בכתב יד זוכה לעדיפות על פני נוסח קבוע ומודפס

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי בחוזה יש לייחס לתוספת בכתב יד עדיפות על פני נוסח קבוע ומודפס שלעיתים הצדדים אינם ערים למלוא תוכנו. הויכוח נסוב סביב חובת ביצוע ביטוח צמ"ה.

על פי פסק הדין, חברת מנופים תבעה את חברת הנדסה ובניין ואת מפעיל המנוף בסכום של כ-1.7 מיליון שקלים בטענה כי מנוף שהשכירה לחברה קרס ונגרם לחברת המנופים נזק כספי. חברת הבניה טענה בכתב ההגנה כי קריסת המנוף נגרמה עקב תנאי מזג אוויר וכי היא שילמה לחברת המנופים עבור ביטוח אותו היה על חברת המנופים לערוך.

אחת השאלות העיקריות בהן דן בית המשפט הייתה האם התחייבה משכירת המנוף לבצע ביטוח על חשבונה. בהסכם בין הצדדים נכתב כי "ביטוח צמה לרבות נזק בזדון, שבר מכני וקצר חשמלי יבוצע על ידי ועל חשבון המשכירה".

השופט עדי הדר קבע בפסק הדין כי: "על התובעת היה לבטח המנוף ועל חשבונה כנגד הסיכון והנזק שהתרחש בפועל, אך היא חדלה לעשות כן ובדיעבד מנסה בניגוד לתוכן ההסכם לשפר מצבה לעומת ההסכמה החוזית".

בית המשפט גם קובע כי למרות שתוכנו של הסעיף לעניין הביטוח ברור, גם אם למעלה מן הדרוש על בית המשפט להידרש לפרשנות, אין בכך כדי לסייע לתובעת. בית המשפט קובע כי החוזה הוכן על ידי חברת המנופים ולה היה הכוח להכתיב תנאי החוזה. לכן, גם על פי סעיף 25(ב) לחוק החוזים, ככל שיש צורך להידרש לשתי פרשנויות ובית המשפט דוחה הטענה כי הדברים אינם ברורים מאליהם, פרשנות חברת הבניה עדיפה על פרשנות חברת המנופים.

בפסק הדין קובע בית המשפט כי בהתאם להסכמה, על התובעת היה לבטח בגין צמ"ה על חשבונה. בית המשפט דוחה הטענה של התובעת כי לא נסתרה טענתה שלא התיימרה לעשות או לשאת על עצמה מחויבות לעריכת (מימון) פוליסה ציוד מכני הנדסה (ביטוח צמה) ונזק בזדון, ואף האשימה השוכרת בהתפלפלות. "אולם, המתפלפלת כאן היא דווקא התובעת שמנסה לטעון טענה שעומדת בסתירה ברורה לתוכן ההסכמה החוזית הכתובה".

"עוד טענה התובעת כי 'מעולם' לא סוכם כך בעבר", מציין בית המשפט. "אם לא הייתה הסכמה ברורה בכתב, ייתכן והיה על בית המשפט להזדקק להשלמת פרטים לפי סעיף 26 לחוק החוזים. אולם, ההסכמה נכתבה במפורש ובכתב יד. יש לייחס לתוספת בכתב יד עדיפות על פני נוסח קבוע ומודפס שלעיתים הצדדים אינם ערים למלוא תוכנו".

בית המשפט קובע כי הצדדים סיכמו שהתובעת תערוך על חשבונה ביטוח צמ"ה. אולם, מנהל התובעת שעוסק באופן אישי במשאים ומתנים לגבי השכרת המנופים הרבים של התובעת שכח זאת. מסקנה זו משתלבת עם גרסתו לפיה עורכים הביטוח רק לאחר שמציבים המנוף ועורכים טסט. מכאן שבפער הזמנים בין החתימה על החוזה ועד המועד שבו יש לערוך הביטוח, אך טבעי ואנושי, שלמרות שהכחיש זאת, הוא שכח, או "פספס" כלשונו, שבשונה מהמצב בחוזים אחרים, על פי החוזה עם השוכרת, עליו לערוך את הביטוח כפי שנקבע במסגרת תיקון בכתב יד בהסכם.

"לכן בית המשפט דוחה התביעה הן הן לעניין שווה המנוף והן לעניין יתרת ימי השכירות, או כל נזק אחר שנגרם כתוצאה מקריסת המנוף, שאמור היה להיות משולם לתובעת על ידי מבטח, ככל שהייתה מבטחת המנוף, כפי חובתה החוזית ובשים לב לכך שלקחה על עצמה לשאת בעלויות ההשתתפות העצמית".

לעניין שיפוי, טענה התובעת כי השוכרת מתחכמת שכן גם אם היה ביטוח צמ"ה הייתה מוגשת נגדה תביעת שיבוב. "רשאית, אם הייתה מוגשת תביעת שיבוב, אין לדעת מראש כיצד הייתה מסתיימת", קובע בית המשפט. "ושנית וחשוב מכך, בית משפט זה עסק בתביעת התובעת ולא בתביעת שיבוב של מבטח".

בסיכום פסק הדין בית המשפט החליט לדחות את התביעה במלואה. התובעת חויבה לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 שקל ולמפעיל המנוף שכר טרחת עורך דין בגובה 20,000 שקל.

פסק הדין ניתן ביום 13.9.2020 וטרם ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

0 0 הצבעה
דרג את המאמר
הירשם
הודעה
guest
0 תגובות
תגובות
צפה בכל התגובות

שתף את המאמר

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר

מאמרים בנושא