בית המשפט: התובע בעצמו אינו סגור על טענותיו במישור הפגיעה בתפקוד

התובע, בן 29, נפגע בתאונת דרכים בשנת 2017 בעקבותיה סבל משבר בשוק ימין, נותח למחרת יום התאונה ויומיים לאחר מכן שוחרר מאשפוז. התובע הגיש כנגד חברת הביטוח שלמה תביעת תאונת דרכים והם אינם חלוקים בשאלת החבות. הם חלוקים אך ורק בשאלת הנזק. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כפגיעה בעבודה.

לתובע אושרו דמי פגיעה למשך 91 ימים. התובע טען שלא קיבל דמי פגיעה, אך לאחר עימותו עם הנתונים מתיק המל"ל ועם תשובתו במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, השיב כי הדבר לא זכור לו. מכל מקום, ולאור המידע מהמל"ל, הוכח כי התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 10,004 שקלים. התובע לא הגיש תביעה לקביעת נכות מעבודה, אך הוסכם על הצדדים כי יש לנכות רעיונית את הסך של 21,000 שקלים בגין מענק נכות.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר ולדימיר גולדמן העריך את דרגת אי הכושר הזמנית בעקבות התאונה. לדעתו, התובע היה באי כושר זמני מלא למשך חודש ימים, וחלקי, בשיעור 50 אחוז, למשך חודשיים נוספים. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, לא הפנו אליו שאלות הבהרה ולא העלו כל טענה כנגד קביעותיו. כשלעצמי, גם לא מצאתי כל הצדקה שלא לאמצן.

"באשר להשפעת הנכות על תפקודו היומיומי של התובע, שוכנעתי כי אפסית היא, למעט בתקופת ההחלמה מהפגיעה", קבעה השופטת נסרין עדוי-ח'דר מבית משפט השלום בחיפה. "בכל הנוגע לשיעור השפעת הנכות על כושר העבודה וההשתכרות בעבר, הגעתי לכלל מסקנה, כי מלבד תקופת אי הכושר שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, לא ניכרה כל השפעה על עבודת התובע והשתכרותו עד הלום. באשר להשפעת הנכות הרפואית על כושר עבודתו והשתכרותו בעתיד, סבורני כי מדובר בהשפעה פחותה ממש, כפי שאפרט בהמשך הדברים".

בית המשפט קבע כי בבסיס הראיות עמדה עדותו של התובע בלבד, שלא היה בה די לביסוס טענתו כי נכותו התפקודית ושיעור הגריעה מכושר עבודתו והשתכרותו עולים על שיעור נכותו הרפואית. איפכא מסתברא. למעשה, טענת התובע נסתרת על ידי הממצאים העולים מהתיעוד הרפואי הדל שצורף לתצהיר עדותו הראשית ועל ידי ממצאי בדיקת המומחה.

בית המשפט ציין כי תלונות התובע על כל הקשיים הנטענים בתביעתו, בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, לא הועלו על ידו בפני המומחה. המומחה אף לא התרשם מהקשיים ומהתלונות שהתובע כן העלה בפניו, כשבסופו של יום קבע נכות לאור החיבור הגרוע בעצם הטיביה, תוך שהבהיר כי מדובר בפגיעה שלא הותירה הגבלה במפרקים הסמוכים.

"ההפרזה בה נקט התובע באה לידי ביטוי גם בטענותיו לסבלו מדיכאון, סיוטי לילה, עצבנות יתר, חוסר תיאבון, התבודדות, כאבי ראש וסחרחורות עקב התאונה", קבעה השופטת. "בחקירתו במסגרת הדיון בתשלום תכוף התובע טען כי אינו מסוגל להרים דברים כבדים. כל הטענות הנ"ל לא נתמכו במסמכים רפואיים כלל. אכן, הן נזנחו בתצהיר עדותו הראשית, אך הדברים מובאים לשיקוף נוסף לנטיית התובע להגזמה והפרזה המנותקות מהמציאות".

בית המשפט קבע כי "עדותו של התובע התאפיינה בחוסר דיוק, גוזמה והפרזה ללא כל אחיזה במציאות. לא אכחד כי נוצר בי הרושם, כי התובע בעצמו אינו סגור על טענותיו במישור הפגיעה בתפקוד והגריעה מכושר ההשתכרות. במישור זה, התובע העלה טענות מן הגורן ומן היקב, כשבפועל, לא מניה ולא מקצתיה".

בית המשפט קבע כי אין בידו לקבל את טענת התובע לפיה שיעור הפגיעה בתפקודו היומיומי ושיעור הגריעה מכושר השתכרותו העתידי, עולים על שיעור הנכות הרפואית. ההפך הוא הנכון.

כמו כן, ניתן לקבוע על יסוד הראיות הקיימות, כי ערב התאונה התובע עבד בעבודות פיסיות, מזדמנות ובאופן ספוראדי.

השופטת קבעה לתובע בגין הפגיעה בכושר השתכרותו העתידי, סכום גלובלי בסך של 125,000 שקלים. בגין הפסדי פנסיה בעתיד, אני נפסק לתובע סך של 15,625 שקלים. עבור הפסדי השכר לעבר, בהינתן דרגות אי הכושר הזמני שנקבעו על ידי המומחה ותעודות המחלה, ובהתחשב בעובדה כי התובע שב לעבודה בחודש נובמבר 2017 והשתכר שכר העולה על שכרו ערב התאונה, אני פוסקת לו סך של 9,526 שקלים (הפסד שכר מלא לחודש והפסדי חלקי (50 אחוז) לחודשיים). לסכום זה יש להוסיף 12.5 אחוז בגין הפסדי פנסיה לעבר, היינו את הסך של 1,191 שקלים.

באשר לראש הנזק של כאב וסבל, ובהינתן שיעור הנכות הרפואית הצמיתה וימי האשפוז, מסוכם על הצדדים כי סכום הפיצוי בראש נזק עומד על סך של 19,850 ₪.

בהתחשב בטיב הפגיעה ותקופת אי הכושר וההחלמה, נפסק לתובע סך של 2,000 שקלים בגין העזרה החורגת שניתנה לו על ידי בני משפחתו בתקופה הסמוכה לתאונה.

דרישת התובע לקבלת פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד דינה להידחות. מדובר בנכות רפואית נמוכה שאין לה כל השפעה על תפקודו היומיומי.

מסך נזקי התובע נוכה סך של 10,004 שקלים דמי פגיעה והסך של 21,000 שקלים בגין מענק נכות (ניכוי רעיוני).

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את חברת הביטוח שלמה לשלם לתובע סך של 143,188 שקלים בצירוף 15.21% בגין שכר טרחת עורך דין ובצירוף סך של 703 שקלים בגין אגרת פתיחה.

ת"א 16917-10-17 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ  

השופטת נסרין עדוי-ח'דר

התובע על ידי עו"ד אלון הוברמן

הנתבעת שלמה חברה לביטוח על ידי עו"ד מארק שירין

משרד RGS לא ייצג בתיק

0 0 הצבעות
דרג את המאמר
הירשם
הודעה
guest
0 תגובות
תגובות
צפה בכל התגובות

שתף את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

צור קשר

    [anr-captcha]

    מאמרים בנושא